פסק-דין בתיק ע"ו 37795-02-13

1.         הוועדה הפסיכיאטרית דנה ביום 13.2.13 בעניינו של המערער, על פי סמכותה שבסעיף 28 לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן - החוק). הוועדה החליטה כי האשפוז יימשך בלא יציאה לחופשות כלל. על כך מלין המערער. הוא מבקש כי בית המשפט יתערב בהחלטת הוועדה ויתיר לו לצאת לחופשות מבית החולים.

2.         המערער יליד 1980. לישראל עלה בשנת 1990. הרישומים הפליליים לגבי המערער מראים כי יוחסו לו עבירות של היזק לרכוש במזיד, איומים ותקיפה סתם בבית משפט השלום בקריית שמונה ת"פ 466/05, עבירות מיום 20.2.05. כמו כן, יוחסו לו עבירות של חבלה במזיד ברכב ואיומים בתיק בית משפט שלום בצפת 1027/06 (עבירות מיום 10.1.06). בשני המקרים משפטיו הופסקו מחמת שלא היה מסוגל לעמוד לדין, בגלל מחלתו.

עניינו נסקר, בין היתר, בפסק דינו של בית משפט זה מיום 7.6.09 (ע"ו 8930-05-09). דובר שם על צו אשפוז מיום 12.10.08 בעקבות אישום שהוגש נגד המערער לבית משפט השלום בצפת (ת"פ 12524-09-08) בו יוחסו למערער שתי עבירות של מעשה מגונה בפומבי, לפי סעיף 349(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, הכל כמפורט בשני האישומים שבאותו כתב אישום, והפרשות הן מאוגוסט 2008.

3.         כיום מאושפז המערער בכפיה בבית החולים "מזרע" בגין הליכים פליליים שננקטו נגדו בבית משפט השלום בנצרת: ת"פ 19312-11-12 ות"פ 40039-05-11.

            התיק הראשון כלל שני אישומים. האישום ראשון עניינו מעשה מגונה בפומבי והשגת גבול כדי לעבור עבירה, פרשות ממאי 2011. האישום השני מדבר על פרשות שאירעו מספר חודשים לפני כן, כאשר המערער הוציא את איבר מינו והחל לשפשפו לשם גירוי וסיפוק מיניים סמוך לכניסה לבית ספר יסודי בקריית שמונה. על כך יוחסה לו באישום השני עבירה של מעשה מגונה בפומבי. בגין תיק זה הוצא נגד המערער צו לטיפול מרפאתי כפוי מיום 21.6.11.

            בתיק השני יוחסו למערער שתי עבירות של מעשה מגונה בפומבי, האחת מיום 5.11.12 כאשר חשף את איבר מינו, אחז בו ואונן בפני המתלוננת, לידן התיישב בלא היכרות מוקדמת על ספסל במקום ציבורי. העבירה השנייה התרחשה כשבועיים לפני כן כאשר הוא חשף את איבר מינו, אחז בו ואונן בפני מתלוננת לאחר שהתיישב על ספסל הנמצא בקרבת ביתה. בגין תיק זה הוצא נגד המערער צו אשפוז מיום 21.11.12.

4.         בפני הוועדה הייתה מונחת הפניית הרופאים מיום 12.2.13. בהפניה נסקר עברו של המערער בהרחבה וצוין כי בעבר נטה המערער להתבטא בתוקפנות פיזית כלפי הסביבה וכלפי עצמו כולל איומים לפגוע בצורה אכזרית בילד ותכנון להרוג, אך כיום "במחלקה התנהגות(ו) שקטה, ללא ביטוי של אלימות או תוקפנות כלפי הסובבים". הוא שקט מוטורית, משתף פעולה, יוצר קשר עין, מתמצא בכל המובנים, אם כי יש בו רמת חשדנות גבוהה כלפי הצוות, האפקט שטוח ואינו תואם. הרופאים סיכמו:

"מדובר בגבר צעיר, בן 32, רווק, לוקה בסכיזופרניה פרנואידית. ברקע הענות נמוכה בטיפול ומעקב פסיכיאטרי, בעבר אשפוזים פסיכיאטריים רבים כולל בתוקף הוראות אשפוז וצווי אשפוז ... בבדיקות פסיכיאטריות חוזרות מגלה תוכן פסיכוטי שניידריאני כרוני כלפי סביבתו ... ללא ביטוי של תוקפנות או אלימות. התנהגותו במחלקה שקטה, רגועה, ללא אירועים חריגים, ללא גילוי תוקפנות. עדיין שיתוף פעולה חלקי בטיפול נפשי וגופני. תובנה חלקית מאד, שיפוט פגום. יבגני מעוניין בחופשות קצרות. במצב כיום מעוניין בתהליך שיקומי ומוכן לשתף פעולה בכך. אנו תומכים בבקשתו, כלומר ממליצים לאשר לו חופשות מוגבלות בזמן."

5.         במהלך הדיון בפני הוועדה הסביר המערער, ואף הגיש לוועדה מכתב, בו פירט כי עשה את שעשה לא מרצון אלא מפני שהרעילו אותו בגז. כך גם ניסו לעשות בבית החולים וכעת הוא לא יעשה שוב מעשה מגונה. באת כוח המערער הסבירה כי התנהגותו של המערער השתפרה והוא רגוע לאחרונה ללא אירועים חריגים, כך שהמסוכנות שבו נמוכה. לטענתה הוא גם מגלה תובנה לגבי הצורך להתחיל בתוכנית שיקומים שמקובלת עליו. לאור זה ביקשה הגב' נישברג כי יינתנו למערער חופשות קצרות "כדי לקדם את שיקומו ולבחון את התנהגותו".

            בבדיקה בפני הוועדה נרשם: "(המערער) מרושל בהופעתו. שקט. משתף פעולה. מתמצא. עדיין מגלה מחשבות שווא פרנואידיות, טוען ש ... נמצא תחת השפעת הגז המכוון כלפיו, שגורם לו לאבד שליטה על מעשיו ... עדיין שיפוטו פגום. מגלה תובנה חלקית ביותר למצבו."

הוועדה העריכה כי המסוכנות שבמערער לעצמו היא ברמה נמוכה ולאחרים היא ברמה גבוהה. הוועדה החליטה "לדחות את בקשת המנהל והמטופל לחופשות קצרות (ו)לא לאשר חופשות בכלל". הוועדה נימקה את החלטתה: "אמנם חל שיפור במצבו של המטופל, אך עדיין קיימת מערכת פרנואידית ברורה אשר נתגלתה בבדיקה באופן ספונטני, ללא שום ביקורת לחוויות פסיכוטיות אלו. שיפוטו עדיין פגום בצורה ניכרת. חסר כל תובנה למצבו הנפשי. הוועדה סבורה שטרם בשלו התנאים ליציאתו לחופשות."

6.         לב ליבה של עבודת הוועדה הוא עריכת האיזון בין הצורך לפגוע עד כמה שאפשר פחות בחירותו של החולה ובסיכויי שיקומי מחד לבין ההכרח להגן על הציבור (ובמקרה המתאים גם על החולה עצמו) מפני המסוכנות שבחולה הנובעת ממחלתו, פעילותה והשפעתה על התנהגותו, מאידך. לצורך זה נקבע כי הרכב הוועדה יכלול לא רק רופאים אלא גם משפטן הכשיר להיות שופט שלום. מדובר בטריבונל מיוחד, מומחה ומנוסה בנושא שבמסגרת סמכותו, גוף מקצועי. הכלל הוא כי בית המשפט בדונו בערעור על החלטות הוועדה לא יפעיל את שיקול דעתו במקומה ויכבד את שיקול דעתה של הוועדה כל עוד החלטתה אינה חורגת ממתחם הסבירות ואין בה שגיאה ממשית של דין או של עובדה.

7.         יש לייחס להפניית הרופאים המונחת בפני הוועדה חשיבות רבה. הוועדה צריכה לשקול את עניינו של החולה על סמך איסוף נתונים ובדיקת החולה. הנתונים מוצגים בפני הוועדה, בין היתר, בהפניה, תוך שההפניה חייבת, וכך גם נעשה במקרה דנן, לעדכן את הוועדה במצבו הנוכחי של החולה. על יסוד מצב זה, תוך התייחסות לעבר, לתהליך, לשינויים, לרקע ולהערכה הנובעת מכך כלפי העתיד, על הוועדה להחליט אם ליתן לחולה חופשות.

            אולם, המלצת הרופאים כמפורט בהפנייתם היא אך המלצה. הוועדה יכולה ללכת על פי המלצה זאת. ביכולתה גם להחליט אחרת. הכל על פי מכלול הנתונים שבפניה, שיקול דעתה ותוצאות הבדיקה שהיא עורכת לחולה במהלך הדיון.

בע"ו (מחוזי חיפה) 45392-03-11 פלוני נ' הוועדה הפסיכיאטרית ליד בית החולים מזרע, מיום 3.5.11, צוין כי:

"להבדיל מן הרופאים המטפלים במערער, היקף אחריותה של הוועדה רב יותר והיא שוקלת את הדברים מנקודת מבט רחבה יותר מזו של הרופאים. בראשה עומד, לצורך זה, משפטן.עליה לאזן בין האינטרסים הנוגעים לעניין, לרבות הצורך להגן על הציבור מפני הסכנה שבחולה המאושפז בכפייה מכוחו של הצו. תקופת האשפוז שחלפה מאז ביצוע העבירות, גם לה יש משקל. בהיררכיה הרפואית והמשפטית נמצאת הוועדה בדרג גבוה יותר מזה של הרופאים שהערכתם והמלצתם היא נתון חשוב, אך לאו דווקא נתון מכריע."

8.         בענייננו, ניתן להעריך שאם הייתה הוועדה נעתרת לבקשת הרופאים ומאפשרת למערער לצאת לחופשה חד פעמית קצרה מוגבלת בזמן ובמקום תוך נקיטת אמצעי זהירות מתחייבים, לא היה בית המשפט מתערב בכך. אולם, עצם העובדה כי החלטה שונה מזו שניתנה עשויה להימצא גם היא במתחם הסבירות הבא בחשבון לגבי החלטת הוועדה אין בה כדי להצדיק התערבות בהחלטתה, שהרי, כמוסבר לעיל, מדובר בהחלטה סבירה על פי שיקול דעת המבוסס גם על ידע רפואי, כמפורט בדו"ח הוועדה ובנימוקיה.

9.         החלטת הוועדה נראית לי סבירה משום שמצבו המשופר לאחרונה של המערער במחלקה בה הוא מאושפז הוא רק נתון אחד במכלול הנתונים שעמדו בפני הוועדה. מדובר בעבירות מין אשר מאופיינות, מטיבן, בחשש של ממש להישנות. מאז שניתן צו האשפוז (21.11.12) חלפה תקופה קצרה יחסית. הדרך לשיקום והפחתה משמעותית במסוכנות הנשקפת מן המערער לאחרים, עוד ארוכה ומצריכה טיפול במסגרת של אשפוז. הוועדה העריכה כי המסוכנות שבמערער לאחרים היא גבוהה ועל כן ההחלטה שלא לאפשר בעת הזאת חופשות היא סבירה.

            באת כוח המערער הפנתה לכך שראוי לאפשר חופשה מוגבלת בזמן ובמקום כאשר אמו של המערער מפקחת עליו. רצוי כי בקשר לכך תוכן הצעה מפורטת לחופשה חד פעמית. אפשר שנדרש פיקוח קפדני יותר, לאו דווקא על ידי האם. הצעה מפורטת ומבוססת תוכל לבוא לדיון בפני הוועדה כשתדון בפעם הבאה בעניינו של המערער. הצעה כזאת גם עשויה להיות נימוק בעל משקל "לדון בעניינו (של החולה) בכל עת אם ביקש זאת החולה או המנהל", אף לפני עבור התקופה המרבית הקבועה לדיון הבא (סעיף 28(א) של החוק).